יש לי זכרונות מיוחדים וקטנים שמופיעים במחשבות פעם בתקופה,
המזכירים לי שאלות שהתחלתי לחשוב עליהם בילדות ועדין לא קיבלתי עליהם תשובה...
אני זוכרת את עצמי בבית ספר יסודי יושבת בכיתה ומסתכלת על הלוח כל כך הרבה שעות בזמן שמורה מדברת.
זאת היתה תקופה שלא היו מסכים ולא שקופיות רק הלוח צבוע בירוק כהה, גדול כזה, מכסה כמעט את רוב הקיר, ואני בוהה וחושבת איך זה שמדי פעם המורה פספס למחוק אזורים מסויימים על הלוח...ורואים את הכתוב...
המורים מתחלפים במהלך היום בין השיעורים הם מלמדים מסבירים ומוחקים וכותבים על הלוח... והלוח הירוק הזה סופג את כל המידע...
בתחילת יום על הלוח מונח גיר אחד שהופך למלא חתיכות קטנות תוך כדי כתיבה ותוך שלוש שעות...
המורה משוטט בכיתה ומחפש לכיוון הרצפה את חתיכת הגיר שתגאל אותו ותשאיר אותו בריכוז לזכור את מה שהתכוון לרשום על הלוח...
ואני באותו זמן הייתי מסתכלת על התמונה של בן גוריון שתלויה מעל הלוח במרכז הכיתה.
בן גוריון יושב בידים משולבות ומקשיב...
אני דמיינתי שהוא יודע הכל, במיוחד את כל החומר, כי לפי המחשבות שלי כל השנה הוא יושב ומקשיב.
ומשני הצדדים גם מעל הלוח תלויים תמונות של הנשיא אפרים קציר וראש הממשלה יצחק רבין.
לגביהם לא הייתי בטוחה שהם מקשיבים כי לא ראו להם את הידים... ומהמבט בעינים שלהם לא הצלחתי לקרוא אותם כלל....
לימים מצאתי את עצמי מציירת ומאיירת את בן גוריון בסוף כל מחברת על הכריכה החומה.
בתקופתי היה ממש כייף לצייר על הכריכות החומות של המחברות. המורים לא העירו על כך...
אהבתי לצייר את השיער של בן גוריון כי הוא היה רק בצדדים, זה מאד שיעשע אותי כי לא הבנתי למה זה ככה וחשבתי בגיל צעיר שהוא המציא לעצמו תסרוקת כזאת... וכולם העתיקו את מה שהוא עשה וככה כל הזקנים מעתיקים ממנו את התסרוקת...
הדמיון שלי פרח במחשבותי...
ולא היה מי שיעצור זאת, כי באמת לא שיתפתי את העולם במחשבות שהיו לי וכל ציור יצא לי מצחיק יותר מהשני...
ובסוף כל יום לימודים כזה הייתי נפרדת מבן גוריון לפני יציאה מהכיתה ושואלת את עצמי
מה הוא היה חושב על מה שקרה פה היום בכיתה?...
שמרתי את הציורים של בן גוריון שנים רבות גם במעברי בתים.
דרך הציורים הללו הרגשתי שממש סבבה לי ובן גוריון היה החבר הדמיוני שלי
שליווה אותי במהלך השיעורים בכיתה במיוחד שהוא היה מעל כל לוח בכיתה.
אני בטוחה שיום אחד אמצא את הציורים שציירתי ביסודי באחת הקופסאות בבית...
אעדכן ואעלה אותם לפה...
עברו כל כך הרבה שנים מאז ובחודש האחרון
מצאתי את עצמי חוזרת לנושא בעקבות רעיון לפליייסמט חדש שרציתי לצייר.
פלייסמט מיוחד המאגד את הסמלים הלאומיים והמיוחדים של מדינת ישראל.
כמובן רציתי להתחיל באיור בן גוריון והתלבטתי אם לצייר אותו עומד על הראש, כי חשבתי
שזו דרך משעשעת להציג מה בן גוריון
היה חושב על מה שקרה מאז שהוא לא פה...
אבל אז חשבתי שהילדים החמודים היום בתקופה כל כך שונה מאז, יתחברו יותר לדמויות בסגנון קומיקס - כזה עם ראשים גדולים וגוף מאוייר בבגדים בסגנון התקופה .
וכך נולדו להם סדרת פלייסמטים מיוחדים לקראת יום העצמאות אחד מהם
כמשחק והשני מאוייר באתרים וסמלים ישראלים, שמציינים את התקופה מהקמת המדינה ובכלל.
מעניין מה בן גוריון היה אומר על כך... 😄
אסיים במסר קטן לכם ממני....
תנו לדמיון לפרוח להתפתח ולהשתעשע
זה כלי נהדר שעוזר להתמודד בכל כך הרבה מצבים בחיים ולא משנה בני כמה אתם...
תעודדו את הילדים לכתוב לצייר לשיר ולנוע בכל דרך שירצו שתעזור להם לפתח את שריר הדמיון
כי אין לדעת ...
בדיוק אתמול ראיתי תוכנית שקובי מידן ראיין את הצ'יסר (איתי הרמן)
שבגיל תשע חלם להיות ראש ממשלה ...
ואם תרצו לדעת איך הוא זוכר כל כך הרבה דברים בטרוויה...
הכל התחיל מזה שהוא היה ממש שכחן בילדות ☺️
תזכרו חלומות מתגשמים...
