כשהייתי קטנה, השם "החופש הגדול" הרגיש לי באמת כמו חופש ארוך וגדול. ומכיוון שלא הייתה לי דרך להעריך את הזמן, ואנשים סביבי לא הסבירו לי בכמה זמן מדובר, דמיינתי לעצמי שבעצם אנחנו לומדים שנה, אחר כך החופש הגדול הוא עוד שנה חופשית ואז לומדים עוד שנה.
אם אתם שואלים את עצמכם איך יכול להיות שכך הרגשתי, זה מפני שלא הבנתי שבעצם הזמן הוא דבר שנמדד ומעמיד אותי בזמנים. לכן היום היה כל כך ארוך מבחינתי, שהרגשתי שאני ממש משחקת עם החיים.
בתקופתי כמעט לא היו טכנולוגיות שהחזיקו אותנו צמודים אליהן.
כמעט לא היו מסכים, חוץ מהטלוויזיה בשחור לבן ואחר כך בצבע.
וכן, כמה שזה יישמע לכם מוזר, הסתכלנו על התנור והמיקרוגל כהתרחשות קולנועית, וראינו איך דברים גדלים...
מכיוון שגדלתי בשנות השמונים, היו לנו כל מיני רעיונות יצירתיים איך להפיג שעמום וגם להיות פונקציונליים.
כשאני רואה היום ילדים עם כל משחקי הסקוושי, אני נזכרת כמה יצירתיים היינו גם בלי הרבה אמצעים.
היה פשוט מושלם לאלתר.
אז איך באמת יצרנו סקוושי בשנות השמונים?
פירקנו טוש צבעוני. כמובן שבחרנו את הצבע האהוב עלינו והשתדלנו לא להתלכלך, אבל אין מצב זה תמיד נגמר באסון....
אם הייתם רואים ילדה או ילד עם ידיים מלאות בצבע, ידעתם כבר מה הם עשו בבוקר :-)
הוצאנו את הדיו מהטוש, שהגיע בתוך גליל צבע, והכנסנו אותו לשקית עם מים וסבון. קשרנו טוב כדי שלא יישפך וככה העברנו שעות את השקית בין הידיים. זה היה מרגיע, צבעוני ומלא בועות.
במסגרת "מאסטר שף", אני זוכרת את היום שבו למדנו להכין פופקורן לבד בבית.
טוב, אין ספק שכיום, כשמכינים אותו במיקרוגל בתוך שקית אטומה, מפספסים כל כך הרבה מההתרגשות שבהכנה, שהרגישה ממש כמו כישוף.
אז קדימה, כל מה שצריך זה סיר, שמן ושקית גרגירי תירס.
אבל יש כמה הוראות שכדאי לזכור...
מכסה תואם בגודלו לסיר, אחרת הניסוי הזה הופך להר געש שמתפרץ לכל הכיוונים.
כמות שמן שמתאימה לגודל הסיר, אחרת כל פופקורן שוחה בשמן.
והכי חשוב, לא לעזוב את אזור המטבח! כי אחרת הפופקורן נשרף...
ומלח.
שימו לב שאם יש פתחים גדולים במלחייה, שלא ייפול הר של מלח על הפופקורן, אחרת הרגתם אותו...
והכי חשוב, לפתוח חלונות, כי הריח נשאר בכל הבית ועל הרהיטים כל היום. ואין ספק שעם החום בקיץ, זה ממש לא משהו...
אחד הדברים הנחמדים בשנות ה -80 שכל התקשורת נעשתה דרך החלונות עם ילדי השכנים, ובעיקר בצעקות, כי ברור שאף אחד לא נמצא בדיוק ליד החלון ושומע...
אני זוכרת שהיינו צועקים:
"בוקר טוב, מי רוצה טוסט?"
ומתחילים להעביר אוכל דרך המרפסות של המטבח.
ואם היה צריך להעביר משהו בין כמה קומות, העברנו אותו בעזרת חבל ודלי קשור.
לא שהיינו כל כך יצירתיים, כל שכן שהתעצל לרדת בבוקר לקחת את העיתון היה מעלה לעצמו את העיתון בדלי בבניין :-)
כמובן שכל המפגשים החברתיים היו בכניסה לבניין, במקום הכי קריר ובצל. ואין כמו לשבת על בלטה קרה בכניסה, אפקט מצנן לכמה דקות...
כמובן ששיחקנו בכל דבר שאפשר, אם זה קפיצה בגומי, חמש אבנים או גוגואים. מי שלא מכיר, זה הגרעין של המשמש. היינו זורקים אותו על הקיר ומי שהגיע הכי קרוב היה זוכה.
היו גם את אלו שהתחכמו והיו משייפים את הגרעין כדי שייתן להם איזה יתרון במשחק...
אבל אין ספק שהמשחק האהוב בשכונה היה גולות. זה ניצנץ כמו יהלומים וזה היה צבעוני ומיוחד ובעל כל מיני מיוחדים..
כל כמה מטרים באדמה מסביב לבנינים היה איזה בור באדמה שהעיד שגם פה נערך משחק גולות.
בשעות החמות ממש היינו עולים הביתה כדי לצנן את עצמנו...
אני זוכרת את עצמי בת עשר,
עומדת מול מאוורר ועושה קולות.
ככה הייתי מתקררת באפקט של מזגן ותוך כדי מרגישה בשיעור פיתוח קול...
וככה עברו להן עוד עשר דקות :-)
טוב, נגיע לחלק היצירתי של החופש הגדול.
את ההשראה הייתי מקבלת מ-
בתיה עוזיאל האגדית, שהייתה האישה הכי חייכנית ומלאת הפתעות.
היא הייתה מסבירה לנו דרך מסך הטלוויזיה בשחור לבן ואחר כך גם בצבע, איך להכין יצירות או חפצים מגניבים מדברים שיש לנו בבית.
התוכנית התאימה גם לבנים וגם לבנות.
במיוחד שהיא השתמשה בסכיני חיתוך...
מצרפת לכם דוגמה שזכורה לי מאותה תקופה :
"היום ננסה להכין משרוקיות..."
אם כבר זיכרונות.... היתה אתה תוכנית שנקראה קסים וקסם שנתן דנטר שר את הפתיח.
נהניתי להסתכל על הפתיח בכל הקרנה מחדש. זה היה נראה כמו קסם של תוכנית...
בימים אחרים אחד הדברים הכי אקולוגיים שהיינו עושים, וכנראה שההורים שלי ממש לימדו אותנו את זה בגיל צעיר, היה לעבור על כל המחברות, מחברת-מחברת, ולהוציא את כל הדפים שלא השתמשנו בהם במהלך הלימודים ועדיין היו טובים.
ולשמור אותם לשימוש חוזר!
הדפים שימשו אותנו במהלך השנה לכתיבת פתקיות וממו.
אין ספק שחיסכון בנייר היה חשוב מאוד באותה תקופה.
אחד מזכרונות הכי טובים שיש לי מאותה תקופה.
תוכנית טלוויזיה שהוקרנה בבוקר , (שכחתי את השם שלה כרגע... ) שביקשה מאיתנו לקחת חלק מהתוכנית . המנחה ביקש להתארגן עם דף משבצות ועיפרון ולהתכונן לרגע שיגידו בתוכנית ועכשיו מתחילים !
ואז הייתי ממש מרוכזת מחזיקה את העיפרון דף המשבצות והיינו צריכים לצבוע את המשבצות בעיפרון או בעט לפי ההסבר בטלוויזיה, ובסוף הייתה יוצאת לנו חיה מגניבה!
זה היה כל כך קסום בעיניי, וההצלחה הייתה מובטחת מאליה אם עשיתם לפי מה שעשו על המסך. בטוח יצא לכם משהו מגניב!
יצרתי סמיילי בסגנון עכשיו :-)
היום,
אם הייתי יכולה להמליץ לכם על פעילות אחת, הייתי מציעה שפעם ביומיים תצרו לכם הפסקה
קטנה ולא משנה איפה אתם נמצאים....
תדפיסו לכם דף, תשימו מוזיקה, תצרפו את הילדים וכל אחד יצבע את הדף בבחירת הצבעים שלו.
והכול בסדר אם יוצאים מהקווים. מה שהכי חשוב זה להניח הכול בצד,
כולל את הנייד, לסגור את הטלוויזיה ופשוט ליהנות מהצביעה.
לא צריך לדעת לצייר וכל בחירת צבע היא מצוינת.
חופשה נעימה!
מוצרים מומלצים בסגנון שנות ה -80 :
