מה עושים עם הילדים בשבת?

בשבת החמה לקראת הקיץ כשהחום מחוץ לבית כמעט כמו בתנאי טוסטר אובן....

החלטנו להפוך את הבית למקום של כיף,

יצירה והרפתקאות.

אחרי ארוחת הבוקר הראשונה, אני מתעוררת עם רעיון מדליק.

"היום יהיה לנו יום קולינרי מרגש!"

אני מכריזה באופטימיות לילדים.

"אתם מוזמנים להיות שפים קטנים במטבח!"

הילדים קופצים מתרגשים מהריכוז החדש של היום.

ילדים אופים עוגיות

"בואו נתחיל להכין קינוח יצירתי!" אבל לפני זה חשוב לשים מוסיקה עם מצב רוח טוב.

אוספים את השיער ושוטפים את הידים ומתחילים במשימה!

אנו מתחילים עם הכנת עוגיות צבעוניות.

כל אחד מהילדים בוחר את צבעי הציפוי שלו ומתחיל להתפרץ עם הצבעים על עוגיות הבסיס. הם קופצים משמחה ומחליטים לציין את כל התהליך בעזרת הנייד לסרטון משעשע.

בינתיים, אני משלבת את המצלמה מהנייד שלי ומצלמת את הרגעים המרגשים של יצירת העוגיות.

ילדים אופים עוגיות

לאחר שהעוגיות נכנסות לתנור לאפייה,

אנו ממשיכים לפעילות הבאה - עיצוב קישוטים על קישוטי גלידה.

בעזרת קישוטים צבעוניים, אנו מציעים לילדים להתחיל לעצב את הגלידה כפי שהם רוצים.

הם יוצרים יצירות תוססות בזמן שאני מצלמת עם המצלמה, מקדישה לכל יצירה דף מיוחד באלבום הזיכרונות שלנו.

כשהכישורים היצירתיים נשפכים מהילדים, אנו מסדרים את העוגיות והקישוטים בצורה יפה על שולחן האוכל.

ואז עוברים להכנת בית קפה קטן באמצע הסלון

אחד הילדים מוזג מיץ קר לכל אחד יחד עם קרחונים בכוס!

אנו יושבים כולנו ביחד סביב השולחן, מתענגים על קינוחים יפים ומצלמים זיכרונות מתוקים שישארו איתנו לעד.

מתכון טעים קל ומומלץ לעוגיות עם ילדים

בהצלחה!

מכירים את פלייסמט הכרת כלי מטבח?

פלייסמט - סוגי כלי מטבח בעברית

לקנייה

אני ובן גוריון יחד בכיתה...דמיון אצל הילדים

יש לי זכרונות מיוחדים וקטנים שמופיעים במחשבות פעם בתקופה,

המזכירים לי שאלות שהתחלתי לחשוב עליהם בילדות ועדין לא קיבלתי עליהם תשובה...

אני זוכרת את עצמי בבית ספר יסודי יושבת בכיתה ומסתכלת על הלוח כל כך הרבה שעות בזמן שמורה מדברת.

זאת היתה תקופה שלא היו מסכים ולא שקופיות רק הלוח צבוע בירוק כהה, גדול כזה, מכסה כמעט את רוב הקיר, ואני בוהה וחושבת איך זה שמדי פעם המורה פספס למחוק אזורים מסויימים על הלוח...ורואים את הכתוב...

המורים מתחלפים במהלך היום בין השיעורים הם מלמדים מסבירים ומוחקים וכותבים על הלוח... והלוח הירוק הזה סופג את כל המידע...

בתחילת יום על הלוח מונח גיר אחד שהופך למלא חתיכות קטנות תוך כדי כתיבה ותוך שלוש שעות...

המורה משוטט בכיתה ומחפש לכיוון הרצפה את חתיכת הגיר שתגאל אותו ותשאיר אותו בריכוז לזכור את מה שהתכוון לרשום על הלוח...

ואני באותו זמן הייתי מסתכלת על התמונה של בן גוריון שתלויה מעל הלוח במרכז הכיתה.

בן גוריון יושב בידים משולבות ומקשיב...

אני דמיינתי שהוא יודע הכל, במיוחד את כל החומר, כי לפי המחשבות שלי כל השנה הוא יושב ומקשיב.

ומשני הצדדים גם מעל הלוח תלויים תמונות של הנשיא אפרים קציר וראש הממשלה יצחק רבין.

לגביהם לא הייתי בטוחה שהם מקשיבים כי לא ראו להם את הידים... ומהמבט בעינים שלהם לא הצלחתי לקרוא אותם כלל....

לימים מצאתי את עצמי מציירת ומאיירת את בן גוריון בסוף כל מחברת על הכריכה החומה.

בתקופתי היה ממש כייף לצייר על הכריכות החומות של המחברות. המורים לא העירו על כך...

אהבתי לצייר את השיער של בן גוריון כי הוא היה רק בצדדים, זה מאד שיעשע אותי כי לא הבנתי למה זה ככה וחשבתי בגיל צעיר שהוא המציא לעצמו תסרוקת כזאת... וכולם העתיקו את מה שהוא עשה וככה כל הזקנים מעתיקים ממנו את התסרוקת...

הדמיון שלי פרח במחשבותי...

ולא היה מי שיעצור זאת, כי באמת לא שיתפתי את העולם במחשבות שהיו לי וכל ציור יצא לי מצחיק יותר מהשני...

ובסוף כל יום לימודים כזה הייתי נפרדת מבן גוריון לפני יציאה מהכיתה ושואלת את עצמי

מה הוא היה חושב על מה שקרה פה היום בכיתה?...

שמרתי את הציורים של בן גוריון שנים רבות גם במעברי בתים.

דרך הציורים הללו הרגשתי שממש סבבה לי ובן גוריון היה החבר הדמיוני שלי

שליווה אותי במהלך השיעורים בכיתה במיוחד שהוא היה מעל כל לוח בכיתה.

אני בטוחה שיום אחד אמצא את הציורים שציירתי ביסודי באחת הקופסאות בבית...

אעדכן ואעלה אותם לפה...

עברו כל כך הרבה שנים מאז ובחודש האחרון

מצאתי את עצמי חוזרת לנושא בעקבות רעיון לפליייסמט חדש שרציתי לצייר.

פלייסמט מיוחד המאגד את הסמלים הלאומיים והמיוחדים של מדינת ישראל.

פלייסמט סמלים של מדינת ישראל

כמובן רציתי להתחיל באיור בן גוריון והתלבטתי אם לצייר אותו עומד על הראש, כי חשבתי

שזו דרך משעשעת להציג מה בן גוריון

היה חושב על מה שקרה מאז שהוא לא פה...

אבל אז חשבתי שהילדים החמודים היום בתקופה כל כך שונה מאז, יתחברו יותר לדמויות בסגנון קומיקס - כזה עם ראשים גדולים וגוף מאוייר בבגדים בסגנון התקופה .

איור של דוד בן גוריון

וכך נולדו להם סדרת פלייסמטים מיוחדים לקראת יום העצמאות אחד מהם

כמשחק והשני מאוייר באתרים וסמלים ישראלים, שמציינים את התקופה מהקמת המדינה ובכלל.

מעניין מה בן גוריון היה אומר על כך... 😄

אסיים במסר קטן לכם ממני....

תנו לדמיון לפרוח להתפתח ולהשתעשע

זה כלי נהדר שעוזר להתמודד בכל כך הרבה מצבים בחיים ולא משנה בני כמה אתם...

תעודדו את הילדים לכתוב לצייר לשיר ולנוע בכל דרך שירצו שתעזור להם לפתח את שריר הדמיון

כי אין לדעת ...

בדיוק אתמול ראיתי תוכנית שקובי מידן ראיין את הצ'יסר (איתי הרמן)

שבגיל תשע חלם להיות ראש ממשלה ...

ואם תרצו לדעת איך הוא זוכר כל כך הרבה דברים בטרוויה...

הכל התחיל מזה שהוא היה ממש שכחן בילדות ☺️

תזכרו חלומות מתגשמים...

פלייסמט - סמלי ישראל

לקנייה

פלייסמט - משחק ליום העצמאות

לקנייה

שוקולד טעים יותר חם או קר?

זכרון ילדות קסום שחשבתי עליו השבוע התקשר למחשבה שהיתה לי -

איך אני מעדיפה את השוקולד שלי,

האם עדיף שוקולד חם או קר?

אצלי הכל התחיל בילדות 

במסע אחרי הגלידה הכי מיוחדת בעיר.

באותה תקופה, בלטה במיוחד גלידריה מסויימת בהשוואה לגלידריות אחרות בעיר,

שם הרגשתי הכי 'חוץ לארץ' בתוך ישראל.

לגלידריה קראו אז בצורה פשוטה:

'פינת הגלידה'.

הגלידריה היתה ממוקמת בפינת הרחוב הראשי בעיר עם רחוב צדדי.

עם השנים הרחוב הצדדי הפך ללהיט רק בגלל אותה גלידה...

באותם שנים כל בית בישראל

היה קונה לעצמו פעם בתקופה

קופסת קלקר לבנה וממלא אותה כל שבוע בגלידה מהגלידריה המקומית. 

לעומתה, בגלידריה הזאת היה רק דבר אחד... 

גלידה אמריקאית !

ולמה כל כך אהבתי אותה?

בעיקר בגלל שהמוכר היה יוצק בצורה אומנותית בתוך הקונוס את גלידת הווניל שהיתה נשפכת ככה לאט לאט ובקצב אחיד וממגנט,

ולאחר מכן היה הופך את הקונוס המלא וניל

לתוך קערת שוקולד חם.

הגלידה היתה מקבלת מבנה גבוה של הר שלג לבן שהתקשה באגם שוקולד ..

הרגיש לי שקוסם מגיש לי שלג מארץ רחוקה לשוקולד חם שקפא...

כמה מתיקות ילדית יש בזכרון ילדות קסום כזה...

אני אישית מוצאת את עצמי מתלהבת עד היום

מקנית טילון קטן ופשוט בטעם וניל

בידיעה שבסוף האכילה

אמצא את קצה הקונוס שעשוי משוקולד טעים במיוחד...

ובמחשבה שרק שלא תגמר לי הגלידה כל כך מהר...

בחזרה לילדות...

באותם זמנים בימי החורף, היתה בעיר חנות קטנה ומתוקה שהיה לה שלט על החלון ובו היה כתוב

''כאן מוכרים שוקולד חורף"

כמובן שזה היה אחד השוקולדים הכי יקרים בחנות.

מאחורי המוכר היתה מונחת צנצנת על המדף.

צנצנת  זוהרת ומנצנצת, מלאה שוקולדים מרובעים שכל שוקולד היה מצופה בנייר צבעוני כסוף עם ציורי פינגווינים.

בעל החנות היה כזה מקסים שאיפשר לרכוש אפילו רק קוביה אחת בנפרד,

ופעם בשבוע הייתי נכנסת לחנות לרכוש לי קוביה כסופה וצבעונית ובטוחה השוקולד המושלם.

מה שהיה מיוחד בה, כשהיו נוגסים בשוקולד הוא נמס בפה בצורה כזו מיוחדת 

והטעם היה מציף את הגוף והמוח בעונג גדול.

כמובן שהייתי שומרת את העטיפה הכסופה הצבעונית. בסוף הארוע הייתי משטיחה ומגהצת את נייר הכסף עד למצב של נייר ישר ומכניסה אותו לאחד מעמודי הספרים בבית.

ולקינוח סיפורי השוקולד ...

ברור שאחד מפינוקי חובה של כל חורף הסתכם

בקרמבו וניל מצופה שוקולד

קודם אוכלת את השוקולד אחר כך את הקרם ובסוף את העוגיה.

במהלך השנים האחרונות שמעתי שיש אנשים שמכניסים את הקרמבו למקפיא ואוכלים אותו אחרי שעה..

זכרו לילדים יש הרבה דמיון

והם נהנים מדברים ממש קטנים

תחזקו אותם ותעודדו אותם

לספר לכם איך עבר עליהם היום

אז חברים איך אתם אוהבים את השוקולד שלכם חם או קר?

מוזמנים לכתוב לי בתגובות ...

עט בעיצוב גלידה

לקנייה

זוג דפי מדבקות - גלידות ושלגונים צבעוניים

לקנייה