בשבוע האחרון, לקראת החזרה ללימודים, שואלים אותי שוב ושוב:
איך מכינים את הילד לכיתה א' בלי לייצר אצלו לחץ?
וזאת באמת שאלה שמעסיקה הרבה הורים.
כי המעבר מהגן לכיתה א' הוא שינוי גדול.
פתאום יש מערכת שעות, מחברות, משימות, מורה חדשה והרבה ילדים שלא תמיד מכירים.
גם הילד הכי סקרן ושמח יכול להתרגש, לחשוש ולשאול את עצמו אם הוא יצליח.
לפעמים, דווקא מרוב רצון להכין את הילדים, אנחנו מתחילים לתרגל איתם אותיות, מספרים וכתיבה כאילו שנת הלימודים כבר התחילה.
אבל ילד שעולה לכיתה א' לא צריך להגיע כשהוא כבר יודע הכול.
הוא כן צריך להגיע עם סקרנות, ביטחון ותחושה שמותר לו לא לדעת.
לא להפוך את החופש לבית ספר
אני מאמינה שההכנה הטובה ביותר מתחילה בדברים הקטנים שעושים בבית, בלי לקרוא להם שיעור.
אפשר לחפש יחד אותיות על אריזות, לזהות את האות הראשונה בשם של הילד, לספור פירות בזמן שמסדרים אותם בקערה או לנסות לקרוא שלט ברחוב.
ככה הלמידה נכנסת לחיים בטבעיות ולא מרגישה כמו מבחן.
בדיוק מהמקום הזה נולדו הפלייסמטים הלימודיים של מוקיל'ה.
הפלייסמט נמצא על שולחן האוכל, במקום מוכר ונעים. הילד רואה מולו אותיות דפוס וכתב, ניקוד, מספרים או לוח הכפל, והוא נחשף אליהם שוב ושוב בלי שמושיבים אותו במיוחד ללמוד.
לפעמים הוא ישאל שאלה. לפעמים יזהה אות. לפעמים בכלל לא יתעניין, וגם זה בסדר.
החשיפה עצמה כבר עושה משהו.
מותר לטעות, למחוק ולנסות שוב
אחד הדברים שהכי מלחיצים ילדים בתחילת הדרך הוא הפחד לטעות.
הם כותבים אות הפוך, המספר יוצא קצת עקום ומיד אומרים: "אני לא יודע" או "לא יצא לי יפה".
לכן אני כל כך אוהבת תרגול מחיק.
אפשר לכתוב על הפלייסמט בטוש מחיק, למחוק ולנסות שוב. אין דף שנהרס ואין טעות שנשארת. אפשר להתאמן, לצחוק על אות שיצאה מצחיקה ולהתחיל מחדש.
המסר שהילד מקבל הוא פשוט וחשוב:
טעות היא לא כישלון. היא חלק מהלמידה.
וזה שיעור שכדאי לקחת לא רק לכיתה א', אלא לכל החיים.
ההכנה הרגשית חשובה לא פחות
מעבר לאותיות ולמספרים, כדאי לדבר עם הילד על מה שמחכה לו.
איך נראה יום בבית הספר? מי עוזר כשלא מבינים? מה עושים בהפסקה? האם מותר לבקש ללכת לשירותים?
לפעמים דברים שנראים לנו ברורים לגמרי יכולים להטריד מאוד ילד שעומד להיכנס בפעם הראשונה למסגרת חדשה.
אפשר להקריא ספרים על כיתה א', לעבור ליד בית הספר, להכין יחד את התיק ולבחור קלמר. אפשר גם לשתף בזיכרון חיובי שלנו מהיום הראשון בבית הספר.
רק חשוב לא להגזים בתיאורים כמו "אתה כבר ילד גדול" או "בכיתה א' צריך להיות רציניים". משפטים כאלה עלולים להפוך את המעבר למשהו מאיים.
אפשר להיות בכיתה א' ועדיין להיות ילד.
ומה אם הילד עדיין לא מכיר את כל האותיות?
זה בסדר.
ילדים מגיעים לכיתה א' ברמות שונות. יש ילדים שכבר קוראים, יש ילדים שמזהים רק חלק מהאותיות ויש כאלה שעדיין מתבלבלים.
המטרה בחופש אינה להספיק ללמד את כל מה שילמדו בבית הספר. המטרה היא ליצור היכרות נעימה, לעורר סקרנות ולתת לילד תחושה שהוא מסוגל ללמוד.
גם עשר דקות של משחק משותף יכולות להיות משמעותיות יותר משעה של תרגול שמסתיימת בתסכול.
הדבר החשוב ביותר שאפשר לתת לילד
בסופו של דבר, הילד לא יזכור אם תרגלתם בכל יום או אם הספקתם לעבור על כל האותיות.
הוא כן יזכור איך הוא הרגיש.
אם הוא הרגיש שסומכים עליו, שמותר לו לשאול ושלא מצפים ממנו לדעת הכול מראש, הוא יגיע לכיתה א' רגוע ובטוח יותר.
אז תניחו את האותיות והמספרים בסביבה שלו, תנו לו להתנסות בקצב שלו ואל תיבהלו מטעויות.
כיתה א' היא התחלה חדשה.
לא מבחן שצריך להתכונן אליו, אלא דרך חדשה שהילד מתחיל לצעוד בה.
אילו פלייסמטים מתאימים לקראת כיתה א'?
אם אתם רוצים להתחיל מהבסיס, אני ממליצה על שילוב של שני פלייסמטים דו-צדדיים ומחיקים:
פלייסמט א"ב וניקוד
בצד אחד מופיעות אותיות הדפוס, עם איורים שעוזרים לזהות את הצליל הפותח וסימני הניקוד הבסיסיים. בצד השני מופיעות אותיות הכתב, שעליהן אפשר לעבור עם טוש מחיק, למחוק ולנסות שוב.
פלייסמט מספרים וחשבון
פלייסמט שעוזר להכיר את המספרים, להבין כמויות ולתרגל את הרצף המספרי בצורה חזותית ונעימה. בהמשך אפשר להשתמש בו גם לתרגול ראשוני של חיבור וחיסור.
אני ממליצה פשוט להניח את הפלייסמטים על שולחן האוכל או היצירה ולתת לילד להסתכל,
לשאול ולהתנסות בזמן שלו.
לא צריך להכריז שעכשיו לומדים.
ברגע שהילד שואל איזו אות זאת, מתחיל לספור או מבקש לכתוב את השם שלו בטוש מחיק, הלמידה כבר מתרחשת באופן טבעי.
אפשר להזמין את הפלייסמטים באתר מוקיל'ה, ויש גם אפשרות לאיסוף עצמי מכפר סבא, כולל בסוף השבוע בתיאום מראש.
