כשהייתי בכיתה ו', בתקופה שבה כולם דיברו על השלום בין ישראל למצרים,
המורה לציור שלי הפתיעה אותי.
היא סיפרה שנבחרתי להשתתף בתערוכת ציורים ארצית שנועדה לחבר בין ילדי ישראל למצרים, ושהתערוכה אפילו תוכננה להתקיים בכנסת בירושלים.
ואז היא הוסיפה: "בחרתי בך ללכת לצייר את מצרים ממש יפה".
הופתעתי מאוד. היא אמרה לי שאני יכולה ללכת עכשיו. רצתי לאולם הגדול וראיתי גיליונות לבנים ענקיים על הרצפה. האחראית אמרה לי להתחיל לצייר.
ממש התרגשתי. חשבתי לעצמי: "הגעתי ראשונה, בטח כולם יבואו ויציירו את יונת השלום."
הבנתי שאני מחוברת לאירוע בעיקר דרך הטלוויזיה.
אז מיד התחלתי לצייר.
אני מקווה שבקרוב אוכל להעלות לכאן את הציור שלי. ברגע שסיימתי, חזרתי לכיתה כל כך מאושרת.
באותו יום, כשחזרתי הביתה, מיד ציירתי את המאורע ההיסטורי גם בספר הזיכרונות שלי.
מה ציירתי?
אז אם אתם סקרנים לדעת מה ציירתי… ציירתי מטוס שנחת בשדה התעופה בישראל. כל החלונות של המטוס היו סגורים ורק חלון אחד היה פתוח. בתוכו ראו את נשיא מצרים, אנואר סאדאת, מסתכל החוצה. בחלק הקדמי של המטוס היו מדרגות שהגיעו עד לרצפה, ובתחתיתן עמד כתבנו לחדשות חיים יבין עם אוזניות ומיקרופון, מחכה לסאדאת שירד מהמטוס ויעניק לו את הריאיון הראשון.
מנחם בגין, אנואר סאדאת וג'ימי קרטר במעמד הסכם השלום בין ישראל למצרים. רוצים לספר לילדים עוד על הרגע ההיסטורי הזה: קראו על הסכם השלום בין ישראל למצרים.
חוויות מהציור
באותה תקופה לא הבנתי שאני אמורה לצייר על כל הגיליון. בחרתי לעצמי פינה קטנה, ובצורה מיניאטורית ציירתי בטוש אדום את כל הציור. כשסיימתי, חזרתי לכיתה מאושרת. העיניים שלי נצצו, וכששיתפתי את המורה במה שציירתי, היא חיבקה אותי ואמרה לי שאני אלופה.
כל ילד צריך מבוגר אחד שמאמין בו.
בשבילי זו הייתה אותה מורה לציור שהאמינה ביכולות שלי. לא היה חשוב שהייתי צעירה יותר, ולא היה חשוב שהציור שלי היה קטן יחסית לכל שאר היצירות. הלכתי הביתה מאושרת ומרוצה. הרגשתי מיוחדת, כי הייתה מישהי שחושבת שאני טובה.
חיזוק חוזקות הילדים
אז אם הגעתם עד לפה, יש שני דברים שהייתי רוצה שתזכרו.
תחזקו את החוזקות של הילדים. אם הם טובים במשהו, תרימו להם, תעודדו אותם ואל תשפטו אותם. תראו אותי.
ספרו לילדים על ההיסטוריה. זה חשוב שהם יבינו שהם נולדו לתוך היסטוריה ושהם חלק משרשרת ארוכה.
לספר על רגעים היסטוריים
אני חושבת שדרך נהדרת להכיר לילדים את ההיסטוריה היא פשוט לספר להם על רגעים שאתם עצמכם חוויתם, גם אם הייתם אז צעירים. ספרו להם על האנשים הגדולים שפגשתם דרך המסך, על המקום שבו האירועים האלה פגשו אתכם בחיים ועל מה שקרה באותה תקופה.
כך הילדים יכירו, ילמדו ויזכרו את הסיפורים.
חיים יבין - דמות משמעותית
ולסיום, אני רוצה להתחיל דווקא עם "מר טלוויזיה", חיים יבין ז"ל. חיים יבין היה עיתונאי, איש טלוויזיה ומגיש חדשות בערוץ הראשון בישראל. כילדה שהסתכלה עליו משדר כל ערב את החדשות, תמיד לבוש יפה ומטופח, הוא העניק משמעות לכל אותם רגעים היסטוריים שחווינו בישראל במשך עשרות שנים.
האיש הקטן על המסך היה מבחינתי איש ממש גדול. כנראה שיש אנשים שנשארים איתנו הרבה אחרי שהמסך מחשיך.
ממליצה לכם לצפות בסרט מר טלוויזיה - מסע ישראלי עם חיים יבין.
אם בא לכם קצת המלצות על מוצרים באתר:
