כשהיינו ילדים מישהו אמר לי משפט שאני זוכרת אותו עד היום...
"פעם היו שני אחים, אחד חכם ואחד הלך לויצו".
והאמת היא שבמשך הרבה שנים
ממש הרגשתי ככה.
אחי למד בתיכון במגמת פיזיקה ומתמטיקה, ומשם המשיך לתארים
בהצטיינות בטכניון ובאוניברסיטת תל אביב.
ואני למדתי בויצו צרפת, בבית ספר לאמנויות, וסיימתי בגרות במגמת אמנות שימושית.
עד היום זה ממש מאפיין אותי.
אני תמיד מחפשת איך ליצור משהו שיהיה גם יפה וגם שימושי.
נכון, יש לי גם תואר ראשון במדעי החברה והרוח,
ואפילו סיימתי אותו באוניברסיטה הפתוחה תוך כדי עבודה במשרה מלאה.
זה בהחלט הישג לסיים את הפתוחה, אבל תכלס, אי אפשר לעשות איתה אולי אווירון :-)
אני ואחי כל כך שונים בחשיבה ובדרך שבה אנחנו עושים דברים, שלא מזמן מישהו אפילו שאל אותי:
"אתם בטוחים שגדלתם באותו בית?"
וזה הזכיר לי סיפור שקרה לפני הרבה שנים...
בזמנו עברתי אז לדירת שותפים בתל אביב וביקשתי מאחי שיבוא לעזור לי לפרוק את הארגזים לפני שהשותף החדש מגיע.
אני פרקתי את הארגזים במטבח,
ואחי שאל אותי:
"מה את צריכה שאעשה כדי לעזור לך?"
חשבתי לעצמי שרק אני אדע לפרוק את הארגזים כמו שצריך,
אז החלטתי לתת לו משימה שמתאימה לגובה שלו.
ביקשתי ממנו להדביק את הכוכבים הזוהרים בתקרה של החדר שלי ככה שהחדר שלי ינצנץ כל פעם שיכבו את האור.
אחרי בערך חמש דקות הוא קרא לי:
"מה את אומרת?"
נכנסתי לחדר והייתי בהלם...
אני דמיינתי שכל התקרה תהיה מלאה בכוכבים זוהרים.
אבל במקום לפזר אותם על התקרה,
הוא בחר בקיר הכי צר, מעל הדלת למרפסת, והדביק שם את כל הכוכבים ברצועה אחת.
תפסתי את הראש ואמרתי לו:
"מה עשית?! למה לא פיזרת את הכוכבים על כל התקרה?!"
אחותי אמר לי, "תסתכלי טוב.
יש לך כאן מפת שמיים.
הנה כוכב הצפון, הדובה הגדולה ושביל החלב...
חייכתי אליו
הסתכלתי שוב על הכוכבים וחשבתי לעצמי:
איזה אח חכם יש לי :-)
ומאז, בכל פעם שמישהו נכנס לחדר ובעיקר בחושך, הראיתי לו את מפת השמיים.
והייתי מלאת גאווה שאני יודעת ומכירה את מפת השמים ומה איתך?
אז בוא לא נשכח...אני ביקשתי מאחי רק להדביק כמה כוכבים. הוא ראה שם שמיים שלמים.
ואולי זה בדיוק העניין באחים.
הם יכולים לגדול באותו בית, באותה משפחה ועם אותם הורים,
ועדיין לראות את העולם בצורה אחרת לגמרי.
אחד מסודר והשני מבולגן.
אחד חברותי והשני אוהב יותר להיות לבד.
אחד מצליח בדרך שכולם מיד מזהים, והשני צריך עוד קצת זמן כדי למצוא את הדרך שמתאימה לו.
לפעמים, כהורים, אנחנו מסתכלים על הילדים שלנו ולא מבינים איך הם יצאו כל כך שונים.
אולי אנחנו אפילו דואגים לאחד מהם, או תוהים למה הוא לא יכול להיות קצת יותר כמו אחיו.
אבל היום אני מבינה שזה ממש בסדר.
אחים הם קצת כמו פרחים בגינה צבעונית.
כל אחד מהם נראה אחרת, גדל אחרת ופורח בזמן שלו.
ולפעמים צריך רק לעצור לרגע ולהסתכל שוב, כדי לגלות שכל אחד מהם יוצר את מפת השמיים שלו.
❤️
את הפוסט הזה אני מקדישה לאחי דני, האהוב והיקר לי בעולם,
שתמיד מצליח לראות שמיים שלמים גם במקום שבו אני רואה רק כמה כוכבים. :-)
אם בא לכם להתפנק עם מוצרים מהאתר:
