top of page

הבלוג של מוקיל'ה

בשבוע האחרון, לקראת החזרה ללימודים, שואלים אותי שוב ושוב:

איך מכינים את הילד לכיתה א' בלי לייצר אצלו לחץ?

וזאת באמת שאלה שמעסיקה הרבה הורים.

כי המעבר מהגן לכיתה א' הוא שינוי גדול.

פתאום יש מערכת שעות, מחברות, משימות, מורה חדשה והרבה ילדים שלא תמיד מכירים.

גם הילד הכי סקרן ושמח יכול להתרגש, לחשוש ולשאול את עצמו אם הוא יצליח.

לפעמים, דווקא מרוב רצון להכין את הילדים, אנחנו מתחילים לתרגל איתם אותיות, מספרים וכתיבה כאילו שנת הלימודים כבר התחילה.


אבל ילד שעולה לכיתה א' לא צריך להגיע כשהוא כבר יודע הכול.

הוא כן צריך להגיע עם סקרנות, ביטחון ותחושה שמותר לו לא לדעת.


לא להפוך את החופש לבית ספר

אני מאמינה שההכנה הטובה ביותר מתחילה בדברים הקטנים שעושים בבית, בלי לקרוא להם שיעור.

אפשר לחפש יחד אותיות על אריזות, לזהות את האות הראשונה בשם של הילד, לספור פירות בזמן שמסדרים אותם בקערה או לנסות לקרוא שלט ברחוב.

ככה הלמידה נכנסת לחיים בטבעיות ולא מרגישה כמו מבחן.

בדיוק מהמקום הזה נולדו הפלייסמטים הלימודיים של מוקיל'ה.

הפלייסמט נמצא על שולחן האוכל, במקום מוכר ונעים. הילד רואה מולו אותיות דפוס וכתב, ניקוד, מספרים או לוח הכפל, והוא נחשף אליהם שוב ושוב בלי שמושיבים אותו במיוחד ללמוד.

לפעמים הוא ישאל שאלה. לפעמים יזהה אות. לפעמים בכלל לא יתעניין, וגם זה בסדר.

החשיפה עצמה כבר עושה משהו.


מותר לטעות, למחוק ולנסות שוב

אחד הדברים שהכי מלחיצים ילדים בתחילת הדרך הוא הפחד לטעות.

הם כותבים אות הפוך, המספר יוצא קצת עקום ומיד אומרים: "אני לא יודע" או "לא יצא לי יפה".

לכן אני כל כך אוהבת תרגול מחיק.

אפשר לכתוב על הפלייסמט בטוש מחיק, למחוק ולנסות שוב. אין דף שנהרס ואין טעות שנשארת. אפשר להתאמן, לצחוק על אות שיצאה מצחיקה ולהתחיל מחדש.

המסר שהילד מקבל הוא פשוט וחשוב:

טעות היא לא כישלון. היא חלק מהלמידה.

וזה שיעור שכדאי לקחת לא רק לכיתה א', אלא לכל החיים.


ילד כותב אותיות בכתב יד על דף תרגול ליד שולחן בבית, עם מחק כחול; אווירת לימוד רגועה.

ההכנה הרגשית חשובה לא פחות

מעבר לאותיות ולמספרים, כדאי לדבר עם הילד על מה שמחכה לו.

איך נראה יום בבית הספר? מי עוזר כשלא מבינים? מה עושים בהפסקה? האם מותר לבקש ללכת לשירותים?

לפעמים דברים שנראים לנו ברורים לגמרי יכולים להטריד מאוד ילד שעומד להיכנס בפעם הראשונה למסגרת חדשה.

אפשר להקריא ספרים על כיתה א', לעבור ליד בית הספר, להכין יחד את התיק ולבחור קלמר. אפשר גם לשתף בזיכרון חיובי שלנו מהיום הראשון בבית הספר.

רק חשוב לא להגזים בתיאורים כמו "אתה כבר ילד גדול" או "בכיתה א' צריך להיות רציניים". משפטים כאלה עלולים להפוך את המעבר למשהו מאיים.

אפשר להיות בכיתה א' ועדיין להיות ילד.



ומה אם הילד עדיין לא מכיר את כל האותיות?

זה בסדר.

ילדים מגיעים לכיתה א' ברמות שונות. יש ילדים שכבר קוראים, יש ילדים שמזהים רק חלק מהאותיות ויש כאלה שעדיין מתבלבלים.

המטרה בחופש אינה להספיק ללמד את כל מה שילמדו בבית הספר. המטרה היא ליצור היכרות נעימה, לעורר סקרנות ולתת לילד תחושה שהוא מסוגל ללמוד.

גם עשר דקות של משחק משותף יכולות להיות משמעותיות יותר משעה של תרגול שמסתיימת בתסכול.




הדבר החשוב ביותר שאפשר לתת לילד

בסופו של דבר, הילד לא יזכור אם תרגלתם בכל יום או אם הספקתם לעבור על כל האותיות.

הוא כן יזכור איך הוא הרגיש.

אם הוא הרגיש שסומכים עליו, שמותר לו לשאול ושלא מצפים ממנו לדעת הכול מראש, הוא יגיע לכיתה א' רגוע ובטוח יותר.

אז תניחו את האותיות והמספרים בסביבה שלו, תנו לו להתנסות בקצב שלו ואל תיבהלו מטעויות.

כיתה א' היא התחלה חדשה.

לא מבחן שצריך להתכונן אליו, אלא דרך חדשה שהילד מתחיל לצעוד בה.



אם ובת יושבות ליד שולחן במטבח מואר; הילדה מצביעה על פלייסמט אותיות צבעוני, עם פירות ולחם סביב, באווירת לימוד רגועה

אילו פלייסמטים מתאימים לקראת כיתה א'?

אם אתם רוצים להתחיל מהבסיס, אני ממליצה על שילוב של שני פלייסמטים דו-צדדיים ומחיקים:


פלייסמט א"ב וניקוד

בצד אחד מופיעות אותיות הדפוס, עם איורים שעוזרים לזהות את הצליל הפותח וסימני הניקוד הבסיסיים. בצד השני מופיעות אותיות הכתב, שעליהן אפשר לעבור עם טוש מחיק, למחוק ולנסות שוב.


פלייסמט מספרים וחשבון

פלייסמט שעוזר להכיר את המספרים, להבין כמויות ולתרגל את הרצף המספרי בצורה חזותית ונעימה. בהמשך אפשר להשתמש בו גם לתרגול ראשוני של חיבור וחיסור.

אני ממליצה פשוט להניח את הפלייסמטים על שולחן האוכל או היצירה ולתת לילד להסתכל,

לשאול ולהתנסות בזמן שלו.

לא צריך להכריז שעכשיו לומדים.

ברגע שהילד שואל איזו אות זאת, מתחיל לספור או מבקש לכתוב את השם שלו בטוש מחיק, הלמידה כבר מתרחשת באופן טבעי.


אפשר להזמין את הפלייסמטים באתר מוקיל'ה, ויש גם אפשרות לאיסוף עצמי מכפר סבא, כולל בסוף השבוע בתיאום מראש.



פלייסמט אותיות בעברית עם חיות – לימוד מהנה לילדים
₪25.00
לרכישה עכשיו

מארז אותיות לגן חובה
₪37.00
לרכישה עכשיו


מארז מתנה לעולים לגן חובה
₪65.00₪55.00
לרכישה עכשיו

קובץ דיגיטלי להדפסה – 48 דפי עבודה לתרגול אותיות א’-ב
₪25.00
לרכישה עכשיו


מדבקות אותיות בעברית עם ציורים – סט ללימוד וליצירה
₪5.00
לרכישה עכשיו

התחלה של עידן חדש במוזיקה


אוגוסט 1981 תאריך חקוק בזיכרון. הכל התחיל ברגע שראיתי את הקליפ הראשון של MTV. התארחנו כמה בני נוער אצל חבר, והטלוויזיה דלקה בסלון. נעמדתי באמצע הסלון ולא יכולתי להפסיק להסתכל במסך.


מה שנגלה לי מהמסך שאב ומיגנט אותי. אני לא יודעת מה קדם למה: המוזיקה, הצבעוניות, או הקליפ שעבר תוך 3.5 דקות. כל מה שרציתי, כשנגמר הקליפ, היה להמשיך לקליפ הבא.




זה היה הקליפ של להקת DURAN DURAN. הקליפ "RIO" נפתח בעיגול שחור שנפתח לתמונה עגולה שהופכת לשני עיגולים שמזכירים משקפת. סיקרן אותי מה הולך לקרות, וזה היה כל כך שונה מכל ערוץ שהכרתי עד אותו יום.


היה לי את התחושה שהמסך רקד. המשחק בין הצורות הגאומטריות, המוזיקה והתחושה המציצנית – הכל התרחש בקליפ בין חופים אקזוטיים, בחורות יפות וזמרים חתיכים עם מוזיקת פופ מדליקה.


החברים רצו לצאת לעשן, ולכן התחילו להגיד לי: "תראי את זה בבית, זה בטח יופיע מלא פעמים". ואני לא יכולתי לזוז. המסך הקטן הזה פתח לי פתח למחשבות מרחפות. כך, כנערה, ישרתי דמיינתי את עצמי בחופים הטרופיים הללו, כמובן כחלק מהלהקה.


כמובן, גוראן דוראן לא הפסיקה לאחר מכן במשך שנים להציג שירים וקליפים פשוט מהממים.



ההתמכרות ל-MTV


מיותר להגיד שחזרתי הביתה והתמכרתי. לא יכולתי להפסיק לראות את הערוץ. כל משחק הגרפי ששיחקו עם המילים MTV (לדוגמה) הדליק אותי. רציתי לראות כל פעם מה עיצבו חדש ואיזה רעיון יותר יצירתי יהיה אחרי הקליפ הבא.


אני יכולה לשתף שהטלוויזיה דלקה ברצף עד גיל 27 על ערוץ MTV בעיקר. כמובן שההורים לא הבינו על מה המהומה. כמה זמן אפשר לראות טלוויזיה עם שירים כל היום בלי הפסקה? אבל אותי לא עניין כלום. זה פתח את כל הצ'אקרות מבחינת סאונד, מוזיקה ועיצוב אופנה. הרגשתי הכי טרנדית ומעודכנת.


ובימים בהם הייתי רוצה לברוח לחוץ לארץ, הייתי פותחת את הטלוויזיה על ערוץ MTV ופשוט עפה לי בזמן.


Pink play button illustration with exclamation marks and sparkle, set against a white background, conveying excitement.

סיפורים בקליפים


בהתחלת הערוץ, יכולת לראות על המסך שכל אומן יצר סיפור מכל שיר ששחרר למסך. לכן, עצם העובדה שראיתי כל קליפ עשרות פעמים, ניסיתי להבין ולהתחבר לסיפור ולמסרים שאומן רצה לספר.


אחד הגדולים בריוני הסיפור היה DAVID BOWIE. המוזיקה שלו הייתה מחשמלת, והקול שלו היה פשוט ומיוחד. המילים של השירים שלו ריסקו את כולנו. הסיפורים בהם בחר לשתף בקליפים באותה תקופה היו נראים לי מרוחקים כמה שנות אור מהחיים שלי בישראל.


אבל עדיין, הקליפים נתנו לי הרגשה שזה סרט קצר עם כל כך הרבה מסרים. מעניין אם אתם תבינו למה התכוון המשורר. בסיכומו של דבר, זה אחד השירים הכי מושמעים בשנות ה-90. בזמנו בעיר שגדלתי בנתניה, קראו לו דוד בוא.



הלהקות המפורסמות


הלהקות היו לא פחות מושמעות בערוץ. הייתה להקה נהדרת שקמה ב-1976, קצת לפני הערוץ, אבל הייתה להקה מיוחדת. אהבנו לקרוא לה הקפצ'ונים! כל פעם שהלהקה שחררה קליפ, ידעתי שזה הולך להיות בשיגעון. גם ככה קראו ללהקה MADNESS.


זה לא כמו היום שאין לנו סבלנות לראות משהו שזורם לאט לאט. הקליפים בזמנו היו ארוכים, ולפעמים עד שהיו מתחילים לשיר, בינתיים היו מספרים לנו סיפור תוך חצי דקה לפני להכניס אותנו לאווירה של הקליפ. אומנם הכל צולם באנגליה הרחוקה, אבל כנערה חשבתי שסיטואציה של הקליפ הייתה יכולה בקלות להיות בכל בית אצל השכנים.


מה שהכי אהבתי בלהקה, שהם לא היו רק 4 בנים, הם היו ממש להקה גדולה של 7 בנים! הם ניגנו על כל כך הרבה סוגי כלי נגינה שזה פשוט עושה שמחה ברמות הגבוהות! באותה תקופה לא הייתה מסיבה בעיר שלא נדלקה שברגע שהושמע השיר שלהם. קבלו את Madness - Our House.





קליפים שהשפיעו עלי


אחד הקליפים האהובים עלי באותה תקופה, וזה קליפ שיכולתי לראות אותו עשרות פעמים, זה השיר של Peter Gabriel - Sledgehammer. הקצב, היצירתיות ומחשבותיו הרגישו לי כאילו שאני קוראת את כל מה שעובר עליו עכשיו. כל האלמנטים בקליפ רקדו לו מסביב לראש, ואז עד היום חשבתי שהוא כזה זמר מוכשר!




אחד הקליפים הזכורים לי כאחד המיוחדים, בטח ראיתי כמה מאות פעמים, זה הקליפ של להקת a-ha. בזמנו חשבתי שהסולן גם חתיך וגם יצירתי (כמובן שלא הבנתי בזמנו שיש צוות שלם של אנשים שעומד מאחורי קליפ כזה).


השילוב בקליפ בין איורים של ספר והיכולת לחבר את הסרטון ל"חיים האמיתיים" שהוקרנו על מסך, חיזק לי את ההרגשה שחלומות מתגשמים. הדמיון פרח וטייל לו למקומות אחרים. עפתי על שם הלהקה, פשוט חשבתי שזה הברקה נוספת!


a-ha - Take On Me



פעם בשנה היה טקס MTV בו היו מכריזים על זמר, זמרת, להקת השנה וקליפ השנה, ועוד מלא קטגוריות שהלכו והתרבו עם השנים. כמובן, זו הייתה הזדמנות טובה להיחשף לשיר אותו אנחנו הולכים לחרוש כל השנה. איזה בגדים ילבשו השנה? מה יהיו הטרנדים?


בשנות ה-90, למשל, היו הרבה צבעים זרחניים, וראו זאת על כל בגד, קיר וטקסט. הפעם זה היה M.C. Hammer - U Can't Touch This. אחלה שיר, גרוב, עפתי עליו. הרגשתי שהילד מהבניין ליד נעשה מפורסם, הוא היה כזה חמוד. טוב, כמובן היום הסרטון והאיכות פחות טובים, אבל העיקר זה הנוסטלגיה.




כמובן, בג'אנר הזה אהבתי את השיר הזה. גם מגניב כזה, כמו שאומרים היום הזקנים. קצב מעולה!


Vanilla Ice - Ice Ice Baby


Colorful tablet with zigzag patterns in blue, yellow, and white, framed in pink. Geometric design creates a lively, vibrant mood.

עוד שעות יכולתי כאן לכתוב ולספר לכם על תקופה נפלאה בה חייתי במוזיקה ששודרה גם בטלוויזיה והייתה קצת יותר נאיבית. כל אומן היה כל כך מיוחד בסגנון שלו, אם זה במראה, הקול והשירה.


אסכם את החוויה שלי בקליפ שריגש אותי באותה תקופה. אומנים רבים התנדבו ונרתמו לעזור לאפריקה והפיקו קליפ מקסים שמשאיר אותנו אופטימיים לעוד 30 שנה בתחושה שבסוף יהיה טוב.



Hands form a heart shape against a dotted pattern. A vibrant red heart is in the center, conveying love and affection.

אז כן, אחרי 44 שנים, בדצמבר הקרוב הערוץ יסגר. תודה לMTV על תקופה מיוחדת שהשפיעה עלי רבות בכל תחומי היצירה והסתכלות על העולם.



בינתיים הגיע 31.12.25

בערוץ המוזיקה הראשי MTV Music ירדו מהאוויר עם הקליפ Video Killed The Radio Star של "הבאגלס",

שגם פתח את שידורי הרשת בארצות הברית ב-1981....






אני בטוח לא אשכח אותך MTV.




מה איתכם?


Yellow TV with static, antenna extended, on orange blanket. Nearby, a yellow bowl with lemons, fries on a plate, and a remote. Retro vibe.

לפעמים החיים מזמנים לנו רגעים קסומים שלא צפינו.

כאלה שמחזירים אותנו בזמן, ממלאים את הלב ופותחים פתח קסום לרגעים נשכחים מהחיים.


לפני יומיים קיבלתי טלפון מפתיע מקרוב משפחה שגר בצ'ילה.

תוך רגע מצאתי את עצמי חושבת כמה העולם השתנה – פעם, אם רצינו לדבר עם משפחה רחוקה, זה היה רק בטלפון של בזק, והשיחות היו קצרות ומהירות, שלא יעלה לנו הון תועפות.

והיום? הכל חופשי, קליל, כאילו המרחק לא קיים בכלל. והשיחת ווטאפ אחת מגיעים בשניה לצד השני של העולם.


בקיצור, גוסטבו הקרוב משפחה שואל לשלומי, ואז הוא אומר:

"היי, תשמעי, יש לי משהו ממש מרגש לשתף אותך..."


הוא מספר שסבתא שלו נפטרה בארגנטינה (שהייתה אחות של אמא שלי), והשאירה לו למזכרת קופסת נגינה קסומה... כשהוא עבר עם משפחתו לגור בצ'ילה, הוא לקח אותה איתו.

הבן שלו, בן שלוש, שיחק יום אחד עם הקופסה, וכשהוא פתח אותה – הוא גילה בפנים שתי קלטות ישנות.

הוא מיד רץ לחפש מכשיר טייפ כדי להבין מה הן מכילות.


מכשיר טיפ עם קסטות

כשהוא סוף סוף הצליח להשמיע אותן,

הוא לא האמין למה ששמע –


בקסטה שמעו אותי . כן אני, ילדה בת ארבע, יחד עם אחי בן שש וההורים שלי, מקליטים קלטת לכל המשפחה בארגנטינה. מספרים חוויות מהגן, מבית הספר, על החיים החדשים שלנו כעולים חדשים בישראל.


אני סוגרת את הטלפון ומתרגשת רק מהמחשבה שעוד מעט אשמע את עצמי כילדה קטנה...


ואז מגיעה ההודעה הראשונה....


אני לוחצת עליה מהר, וממש מהופנטת – שומעת את עצמי מקשקשת ומדברת ספרדית שוטפת, יחד עם אחי, מספרת חוויות שעברנו באותו יום.


בשנות ה-70 לא הייתה דרך מהירה לשתף כמו היום, אז ההורים שלי היו מקליטים קלטות, מספרים על החוויות שלהם בארץ, ושולחים למשפחה. הקלטת הייתה עוברת מיד ליד, וכך כולם היו מתעדכנים במה שקורה אצלנו.


אני חושבת שבגלל שאמא שלי הייתה עיתונאית בארגנטינה, היא כנראה סיקרה את המצב וידעה לשאול אותנו שאלות כל כך עמוקות ומלאות בפרטים, שכמעט אפשר היה להרגיש שאנחנו שם יחד איתם...


והיום, אחרי כל כך הרבה שנים שההורים שלי כבר לא איתנו, לשמוע אותם שוב, בשיחות יומיומיות ואופייניות לבית – זו פשוט מתנה קסומה ומרגשת!


והכי הקסים אותי לגלות שאני עדיין אותו דבר.

איך כבר בגיל ארבע דיברתי בהתלהבות, פירקתי כל נושא וכל צבע לפרטי פרטים.


אז תקשיבו – אני ממש ממליצה לכם להתחיל לתעד רגעים קטנים וגדולים עם הילדים שלכם.

זה יכול להיות סרטון קצר מהיום-יום, הקלטה של שיחה משעשעת או אפילו מכתב קולי שהם מקליטים לעצמם לעתיד.


היום זה כל כך פשוט – הטלפון תמיד איתנו, ואפשר לשמור את הרגעים האלה בקלות. אבל תחשבו איזה אוצר זה יהיה בעוד 20 או 30 שנה, כשהם יקשיבו לעצמם בתור ילדים, יזכרו איך דיברו, מה עניין אותם, ואיך ההורים שלהם נשמעו.


בעידן הדיגיטלי שבו הכל מהיר ונשכח ברגע, יש משהו קסום ביצירת זיכרונות מוחשיים כאלה. אז קחו רגע, תקליטו, תשמרו – אני מבטיחה לכם שהעתיד שלכם (ושלהם) יגיד לכם תודה.


חוויה ממש!


זכרונות ילדות

תנסו ליצור "יומן קולי משפחתי" – אחת לשבוע או חודש, הקליטו מסר קולי שבו כל אחד משתף חוויה או מחשבה. ככה תוכלו לשמוע את ההתרחשויות המשפחתיות גם אחרי הרבה זמן.


כתבו לילדים שלכם מכתבים לעתיד – אפשר בכתב יד או אפילו כהודעה קולית, שתוכלו להשמיע להם כשהם יגדלו.


צלמו סרטוני "יום בחיינו" – תעדו את היום הרגיל בבית או בטיול משפחתי, כדי שהילדים יוכלו להיזכר איך נראו החיים שלהם כשהיו קטנים.


צרו "תיבת זיכרונות משפחתית" – תוכלו לשלב בתוכה תמונות, הקלטות, פתקים מצחיקים שכתבו הילדים או כל דבר מרגש שהילדים עשו במהלך השנים.


אם יש לכם זמן, עשו "ראיון משפחתי" פעם בשנה – שאלו את הילדים שאלות כמו "מה הכי אהבת השנה?" או "מה החלום שלך?", ושמרו את ההקלטות האלה כזיכרונות. ככה תוכלו לראות איך הם משתנים כל שנה.


שלחו הודעות קוליות לסבא וסבתא – במקום לכתוב רק, הקליטו יחד עם הילדים מסר חם ומשמח למשפחה הרחוקה.


אולי כדאי גם ליצור פלייליסט משפחתי – אספו שירים שמלווים אתכם בכל תקופה ושמרו אותם במקום אחד, כך שתוכלו להיזכר בהן אחרי שנים.

תעשו מסורת משפחתית שבה אתם מקליטים או כותבים משהו כל שנה – זה ייצור לכם אוסף מרגש שילווה אתכם לאורך הזמן.


העיקר – תהנו מכל רגע! כל רגע כזה הופך לזיכרון יקר.


בהצלחה!


הרשמו למועדון הלקוחות שלנו לקבלת מבצעים והטבות בלעדיות

וואטפ איקון
bottom of page