top of page

הבלוג של מוקיל'ה

זכרון ילדות קסום שחשבתי עליו השבוע התקשר למחשבה שהיתה לי -

איך אני מעדיפה את השוקולד שלי,

האם עדיף שוקולד חם או קר?


אצלי הכל התחיל בילדות 

במסע אחרי הגלידה הכי מיוחדת בעיר.



באותה תקופה, בלטה במיוחד גלידריה מסויימת בהשוואה לגלידריות אחרות בעיר,

שם הרגשתי הכי 'חוץ לארץ' בתוך ישראל.


לגלידריה קראו אז בצורה פשוטה:

'פינת הגלידה'.

הגלידריה היתה ממוקמת בפינת הרחוב הראשי בעיר עם רחוב צדדי.

עם השנים הרחוב הצדדי הפך ללהיט רק בגלל אותה גלידה...


באותם שנים כל בית בישראל

היה קונה לעצמו פעם בתקופה

קופסת קלקר לבנה וממלא אותה כל שבוע בגלידה מהגלידריה המקומית. 


לעומתה, בגלידריה הזאת היה רק דבר אחד... 

גלידה אמריקאית !


ולמה כל כך אהבתי אותה?

בעיקר בגלל שהמוכר היה יוצק בצורה אומנותית בתוך הקונוס את גלידת הווניל שהיתה נשפכת ככה לאט לאט ובקצב אחיד וממגנט,

ולאחר מכן היה הופך את הקונוס המלא וניל

לתוך קערת שוקולד חם.


הגלידה היתה מקבלת מבנה גבוה של הר שלג לבן שהתקשה באגם שוקולד ..


הרגיש לי שקוסם מגיש לי שלג מארץ רחוקה לשוקולד חם שקפא...


כמה מתיקות ילדית יש בזכרון ילדות קסום כזה...


אני אישית מוצאת את עצמי מתלהבת עד היום

מקנית טילון קטן ופשוט בטעם וניל

בידיעה שבסוף האכילה

אמצא את קצה הקונוס שעשוי משוקולד טעים במיוחד...

ובמחשבה שרק שלא תגמר לי הגלידה כל כך מהר...










בחזרה לילדות...


באותם זמנים בימי החורף, היתה בעיר חנות קטנה ומתוקה שהיה לה שלט על החלון ובו היה כתוב


''כאן מוכרים שוקולד חורף"


כמובן שזה היה אחד השוקולדים הכי יקרים בחנות.

מאחורי המוכר היתה מונחת צנצנת על המדף.



צנצנת  זוהרת ומנצנצת, מלאה שוקולדים מרובעים שכל שוקולד היה מצופה בנייר צבעוני כסוף עם ציורי פינגווינים.

בעל החנות היה כזה מקסים שאיפשר לרכוש אפילו רק קוביה אחת בנפרד,

ופעם בשבוע הייתי נכנסת לחנות לרכוש לי קוביה כסופה וצבעונית ובטוחה השוקולד המושלם.

מה שהיה מיוחד בה, כשהיו נוגסים בשוקולד הוא נמס בפה בצורה כזו מיוחדת 

והטעם היה מציף את הגוף והמוח בעונג גדול.

כמובן שהייתי שומרת את העטיפה הכסופה הצבעונית. בסוף הארוע הייתי משטיחה ומגהצת את נייר הכסף עד למצב של נייר ישר ומכניסה אותו לאחד מעמודי הספרים בבית.


ולקינוח סיפורי השוקולד ...

ברור שאחד מפינוקי חובה של כל חורף הסתכם


בקרמבו וניל מצופה שוקולד


קודם אוכלת את השוקולד אחר כך את הקרם ובסוף את העוגיה.


במהלך השנים האחרונות שמעתי שיש אנשים שמכניסים את הקרמבו למקפיא ואוכלים אותו אחרי שעה..


זכרו לילדים יש הרבה דמיון

והם נהנים מדברים ממש קטנים

תחזקו אותם ותעודדו אותם

לספר לכם איך עבר עליהם היום


אז חברים איך אתם אוהבים את השוקולד שלכם חם או קר?


מוזמנים לכתוב לי בתגובות ...





לפני מספר שנים העסיקה אותי השאלה

מה הן התכונות הטובות שלי

שיעזרו לי ויובילו אותי בחיים למקומות בהם

אני אצליח להגשים את עצמי ואת הפוטנציאל הגלום בי...


התחלתי את הבדיקה באבחון גרפולוגי

שארך מספר ימים.


כאשר התקשרה הבוחנת להגיד לי שיש תוצאות...

התרגשתי מאד, כי היתה לי תחושה שהיא הולכת לפצח את האטום עבורי.


המבחנת קיבלה אותי בדירתה במרכז תא, התיישבתי בסלון וסרקתי את הסביבה וחשבתי לעצמי ...

כאן תזכרי את הדקה הזאת ...

את מקבלת את פתרון התעלומה האם אני יצירתית.


המבחנת שאלה אותי אם אני רוצה לשתות משהו?

אמרתי לה שקשה לי להתאפק,

כח רציתי לדעת במיידית אם אני יצירתיית


המבחנת ענתה לי שהבדיקות באמת מראות תכונות מעניינות שבולטות אצלי...


הממצאים מראים שאני בן אדם שמתרגש מדברים קטנים...


המבחנה החלה לספר לי על עצמי ולנתח את האופי שלי והניחה את המילים מסודרות כרשימה נחמדה שכבר ידעתי ואז היא פירטה...

שתדעי לך שנקודת החוזק שלך מגיל ממש צעיר.

הנקודה היא... הדמיון שלך !

את משתמשת בדמיון - כמגן פנימי, ככלי נשק, כיחידת חילוץ בכל משימה שאת עוברת.

המבחנת ציינה שהיא עצמה שונה ממני...

היא רואה את המציאות כמו שהיא.


המציאות נפרסת לפניה והיא לא מצליחה לדמיין איך זה יכול להראות אחרת...


וממה שהיא מבחינה...


יש לי חשיבה יצירתית!

היא שאלה אותי אם אני זוכרת איך הייתי עושה זאת בגיל צעיר?


אמרתי לה ברור שאני זוכרת! אמרתי לה ...

אגלה לך את הסוד שלי...

בואי נלך לחלון ביתך...תפתחי את החלון....

מה את רואה?

היא ענתה: עץ גדול

ומה אתה שומעת?

את המוסיקה הקצבית של השכן מלמטה...

ומה את מרגישה שאת רואה את העץ ושומעת את המוסיקה? היא ענתה לי שהיא לא יודעת...

אמרתי לה אני פותחת את החלון....

אני רואה עץ גדול.. וברגע שאני שומעת את המוזיקה שמתנגנת אצל השכן...


נפתח לי הדמיון...


ואז אני מתחילה לדמיין ולראות ציפורים רוקדות עם מכנסי התעמלות על העץ והכנפיים שלהם מתנפנפות לפי הקצב...


כל המחשבות הללו גורמות לחייך ולהרגיש איזה כייף שפתחתי את החלון כי בחוץ החיים שמחים ויפים והכל פורח ושמח!


ילדה מדמיינת את המציאות בצבעים שמחים ובלונים


היא חייכה אלי והבטיחה לנסות...

המלצתי לה להתחיל את הדמיון בלחבר דברים יחד גם במציאות...


ואיך עושים זאת?...

פשוט כל מה שצריך זה לפתוח מוסיקה שאתם אוהבים, לשבת במקום נוח

לקחת כל תמונת נוף או כל נושא אחר שתתחברו אליו.

מתחילים להדביק מדבקות בצורה מצחיקה ואולי לא הגיונית ...

צוללים לתוך התמונה.... נותנים לעצמכם יחד עם המדבקות לייצר לכם יצירה ללא מחשבה .


מוזמנים להדביק איפה שבא לכם ללא שיפוט ולשעשע עצמכם, יוצרים יצירה ללא הגיון עם הרבה דמיון :-)


בהצלחה!





אם בא לכם לשלוח לי יצירה שלכם

אני אעלה אותה לכאן בשמחה!











bottom of page